אני זוכר את הפעם ההיא שתיקנת במו ידיך את השולחן הישן במרפסת, כאילו אין דבר בעולם שאי אפשר להציל. שבעים שנות עשייה, של ידיים שיוצרות ושל נשמה ענקית שדואגת לכולם. שהשנים הבאות יביאו איתן בריאות איתנה ונחת גדולה בכל יום מחדש.