ראיתי את שניכם אתמול מתאמנים על הצעדים הראשונים של הריקוד בסלון, ממש ליד העציץ הגדול שהשקיתם יותר מדי פעמים. הרגעים הקטנים האלה, שבהם אתם צוחקים על חוסר התיאום שלכם וממשיכים לנסות שוב, הם בדיוק מה שהופך אתכם למי שאתם. אני מאחל לכם שמערכת היחסים שלכם תמיד תישאר במקום הזה שבו מותר לפספס צעד, כל עוד אתם עושים את זה ביחד ובידיעה שהידיים שלכם שלובות.