ערב טוב לכולם. ביקשו ממני לא לדבר יותר משלוש דקות, אז הפעלתי טיימר, ואני כבר בלחץ. קודם כל, תודה שבאתם. חלק מכם נסעו שעות, חלק מכם השאירו ילדים עם בייביסיטר, וחלק מכם פשוט אוהבים חתונות. כל אחד מכם עושה לנו את הערב. אבא ואמא, לימדתם אותי שבית זה לא קירות, אלא אנשים שמחכים לך כשאתה חוזר. תמיד חיכיתם. תודה. ולהורים של [שם הכלה], תודה שפתחתם לי את הדלת ואת הלב, ובעיקר את המקרר בשישי בצהריים. [שם הכלה], אני זוכר את היום שבו [סיפור קצר: הרגע שבו ידעת שזו היא]. באותו רגע הבנתי שאני לא מחפש יותר. את חכמה, את אמיצה, ואת היחידה שמצליחה להצחיק אותי גם כשאני עצבני. אני מבטיח לך לא לשכוח מה חשוב, לשאול לפני שאני מניח, ולהיות שם תמיד, גם כשלא תבקשי. רגע לפני הסוף, עוד משהו קטן: [שם הכלה], גם בעוד חמישים שנה, כשנשב על המרפסת ונתווכח מי שכח איפה המשקפיים, אני רוצה שתדעי שהערב הזה יישאר הערב הכי טוב בחיים שלי. ותודה לחברים שלי, ששמרו עליי רגוע בשבועות האחרונים. או לפחות ניסו. ועכשיו, לפני שהטיימר מצלצל: תרימו כוסית. לכלה שלי, למשפחות שלנו, ולכל מי שבחדר הזה. לחיים!