שלום לכולם. כשהתחלתי לכתוב את הנאום, הבנתי שיש פה בחדר אנשים מכל תקופה בחיים שלי, ושלכל אחד מכם יש חלק בדרך שהביאה אותי לחופה. לחברים מהשכונה, שהיו איתי מהגן. לחברים מהצבא, שעברו איתי לילות קרים. לחברים מהעבודה, שסבלו אותי מדבר עליה בכל הפסקת צהריים. תודה שאתם כאן. להורים שלי: נתתם לי שורשים וגם כנפיים. היום אני משתמש בשניהם. להורים של [שם הכלה]: אני יודע שמסרתם לי את האוצר שלכם, ואני מתייחס לזה ברצינות. [שם הכלה], כשאני חושב עלייך, אני חושב על [תכונה שאתה הכי אוהב בה]. ואני חושב על [זיכרון משותף קטן]. איתך כל דבר רגיל הופך לחוויה. גם קניות בסופר, גם פקק ביום חמישי. אני מבטיח לך שותפות אמיתית: לחלוק את הנטל, את השמחות ואת השלט. טוב, את השלט נחלוק לפי תור. ולאחים ולבני הדודים, שמבחינתם אני עדיין הילד שנפל מהאופניים מול כל השכונה: תודה שאתם כאן, ותודה שלא סיפרתם את הסיפור הזה הערב. עדיין. אני יודע שיש עוד זמן עד סוף הריקודים, ואני סומך עליכם שתמצאו את הרגע. אז לחיים, לכלה שלי, ולכל מי שבחר לחגוג איתנו הערב!