שלום לכולם. אני אמא של הכלה, וכתבתי לבת שלי מכתב. אני אקרא רק את הסוף שלו. "[שם הכלה], כשנולדת, לא ידעתי כלום על להיות אמא. למדתי ממך. למדתי סבלנות בלילות, אומץ ביום הראשון בבית הספר, ושחרור כשהתגייסת. [זיכרון אישי: רגע מרכזי שלמדת ממנו]. כל שלב בחיים שלך לימד אותי משהו חדש. והיום את מלמדת אותי את השיעור הכי קשה: לשמוח בלב שלם כשהילדה שלי בונה בית משלה. [שם החתן], בחרת בבת שלי, והיא בחרה בך. אני סומכת על הבחירה שלה, כי היא תמיד ידעה מה טוב לה. ואני רואה שאתה טוב לה. לשניכם, אני מאחלת את מה שאבא ואני זכינו לו: חברות עמוקה, צחוק משותף ואמונה שאפשר תמיד להתחיל מחדש. אוהבת אותך, היום ובכל יום. אמא." ולבעלי, שעזר לי לכתוב את המכתב הזה ומחק בכל פעם את המשפטים הארוכים מדי: תודה. את רוב הדמעות שלי הערב אתה כבר ראית בטיוטות, אז אתה מחזיק את הטישו. תודה לכל מי שבא. לחיים!